ואם את מעדיפה לקרוא במקום לצפות בסרטון, לכי על זה :)

בואי להציץ מה מתחבא בתיק המרצה שלי

רוצה לראות (תיק)… אז קודם כל קניתי אותו בברלין באחד מהטיולים שלי.
כשאת באה להרצות את באה לתת וכדי לתת צריך להתמלא,
צריך שיהיה לך מאיפה לקחת את זה. להרצות זו עבודה מאוד מאומצת,
את צריכה להיות בשיא הריכוז שלך וחדה ולשים לב לכל דבר
ולראות מה קורה בכיתה ומה נאמר ומה לא נאמר ואיך זה נאמר…

אז אם תיק קטן של פריימרק (Primark) יכול לעשות את העבודה,
אז למה לא אני אומרת, למה לא? מה שעובד הא :)) 

אז פריימרק, מה מתחבא בתיק המרצה שלי?

נתחיל בדברים היותר משעממים:
קודם כל קבל. קבלים זה דבר שיכול להציל חיים כשאת נמצאת בהרצאות
ואני מאחלת לך בקרירה שלך להרצות במלא מקומות וכל מיני כיתות מהכי מפוארות
ועד גם לפעמים קצת פחות ולפעמים הדבר הזה, הטכני, הכבל שפתאום מתחבר לך מפה לפה-
יכול לגרום לזה שתהיה הרצאה או שלא תהיה הרצאה. אז כדאי לדאוג שיהיה לך את הכבל
שמחבר בין המחשב שלך ובאופן כללי, בכלל לשאול אם יש מקרן – גם זה לא תמיד קורה…
עוד קצת כבלים וחשמליים, יש מתאם – לפעמים יהיה מקרן אבל הוא לא יתאים למחשב שלך,
יהיו כל מיני עניינים שדבר פשוט כזה – מתאם, באמת לא עולה הרבה כסף וזה יכול לתת לך
שקט נפשי בהרצאות שלך ולדעת כשאת שם…. (אז כל מיני מתאמים כאלה, מאוד כדאי שיהיו לך).
כבל שמע – אם בהרצאות שלך את רוצה להראות סרטונים אז כדאי שמהמחשב יהיו כל מיני…

מה מתחבא בתיק המרצה הקטן שלי?

את רואה, יש פה (תיק קטן) “בן” קטן וב- “בן” הקטן הזה יש מלא, מלא, מלא טושים.
טושים, טוש הוא ידידה הטוב של המרצה, למה?
כי ככל שאת תשני יותר את מה שקורה בהרצאה שלך ואת תגווני,
פעם אחת שאלונים ופעם אחת תכתבי על הלוח ופעם אחת תעשי כל מיני דברים… 
ככה אנשים יותר יתפקסו אליך, יותר יהיו אתך כי יעניין להם, יגוון להם.
אז כשאת כותבת על הלוח כדאי שיהיו שני טושים לפחות, כל אחד בצבע אחר
ותשימי לב שהם שמישים, שהם טובים ודווקא להשתמש כל פעם בשני צבעים –
מאוד, מאוד מפקס, מאוד עושה איזה שהוא עניין וטוויסט…

אז תכתבי על הלוח. ספציפית במקרה שלי יש לי כתב של רופאה דיסלקטית,
אז לא כל כך משנה אם אני כן כותבת או לא כותבת, לא מבינים כלום… :)

וכמובן, מחק.  הרבה פעמים אני שוכחת ואז עם השרוול, עם היד, למי יש טישו, למי…
השלט הקטן הזה שמאפשר לך להעביר את השקפים, שלט אחד ביד ויש לו כזה צ׳ופצ׳יק
שמתחבר למחשב ממנו את מרצה, זה מאפשר לך -לא להסתובב כל הזמן ושמישהו יעביר עם “האנטר”
או שמישהו יעביר עם העכבר, פשוט את משוחררת ככה. שימי לב שאת לא שוכחת
את הצ׳ופצ׳יק שלו במקום שאת מרצה כי אז מה שיקרה זה שאת תצטרכי לקנות עוד אחד.
ותשמרי תמיד, תמיד, תמיד בטריות – סוללות, יש לי תמיד סוללות
ושני דיסק און קי, תמיד כל הרצאה תשמרי על דיסק און קי, על עוד דיסק און קי ו- gmail.
את לא יודעת מה יכול לקרות, עדיף שיהיה לך גיבוי, על הגיבוי, על הגיבוי, כן מתחבר לא מתחבר,
למה? לך יש גיבוי עם דיסק און קי עוד דיסק און קי ו- gmail. זה משהו שאני מאוד מקפידה עליו.

מה עוד יש לי פה?

אז ככה, יש לי פה סוג של גלולות צמחיות לעזור לגרון
כי לפעמים אני מרצה שש או תשע שעות ביום, לפעמים יש שתי הרצאות או שלוש
וזה עוזר. אמא שלי קנתה לי, קוראים לזה קליר וויס (clear voice).
אלו גלולות לצרידות שאמורות לעזור, זה לא תמיד עוזר אבל ככל שתהיי יותר מיומנת
בלהרצות, את תדעי יותר – איך להשתמש בקול שלך, מתי לתת לקבוצה לדבר,
איך לא לאמץ אותו ומתי לדבר ממקומות יותר נמוכים, זה מאוד, מאוד, חשוב. 

לשתות, לשתות, לשתות – ככל שאת שותה יותר במהלך ההרצאה,
בפאוזות שאת יכולה, לא לקטוע אותם בשביל זה, ככה לא תהיי צרודה. 

עוד דבר שיש לי כאן זה כרטיס שכתוב עליו “להאיר”
קיבלתי אותו בסדנה שעשתה סמדר שביט שליט והיו כל מיני מילים שצריך לבחור
ובחרתי את המילה הזאת. מאוד התחברתי לקלף הזה – תזכרי שאת באה לעשות אור,
לתת מהאור שלך בעולם הזה, לתת ממי שאת, ממה שאת, מהניסיון שלך, מהדברים שצברת
כדי לחסוך זמן כסף ואנרגיה לאחרים וכדי שתוכלי לעשות את זה יותר, קחי לך מילה קטנה
שמזכירה לך מה באת לעשות, מי את, מה את ומה המטרה של הדבר הזה, זה לא רק ידע שאפשר
לקרוא בגוגל. הם באים לשמוע אותך, את מי שאת. הם באים לראות מישהי שמאוהבת
במה שהיא עושה, שבעלת תשוקה לדבר הזה ומזה רוצים קצת אליהם,
כל מי שמקשיב לך ורואה אותך. תזכרי את הדבר הזה, שתהיה לך מילה שלך,
זה יכול להיות “להשפיע” או כל מילה שלא תהיה, תכתבי לך אותה…

הרבה פעמים לפני שאני נכנסת להרצאה, אני אגלה לך…
כדי לא להיכנס למקום הזה “כן טובה, לא טובה, כן מתרגשת, לא מתרגשת,
אז איך היה, מה היה, מכירה את המקום הזה? בטוחה שלא, לא מדבר אליך :))
אבל כדי לא להיכנס למקום הזה, מה שלי מאוד עוזר – יש לי משפט שאני תמיד,
תמיד חוזרת עליו, כמה משפטים כמו מנטרה, דקה לפני שאני נכנסת.
זה לא משנה אם אני מרצה לעשר יזמיות או למאתיים איש, תמיד את אותו משפט.

אני תמיד אומרת: “אני רק הצינור, תודה על הכוחות,
תודה על הידע, תודה על ההכוונה.”

אני תמיד אומרת את זה לפני הרצאה, זה המשפט שלי, עכשיו הוא שלך.
את יכולה בשמחה להשתמש בו וכאשר אני מתרכזת בזה שאני רק הצינור, אני לא  האישיו פה,
אני באה להעביר חכמה אחרת, ידע אחר, שפע אחר שהוא לא שלי, אני לא האישיו פה,
אני רק מישהי שמקבלת הדרכה, הנחייה. אני לא יודעת אפילו למי אני אומרת את זה,
אז פתאום משהו נפתח, פתאום אני נזכרת – שמי שאני באה לדבר איתם, הם החשובים,
מי שאני באה להרצות בפניהם הם מי שאני באה לשנות את החיים שלה, לא פחות,
והם אלה שבמרכז ואז אני כבר לא האישיו, אני כן טובה, לא טובה…
תודה, אני רק הצינור, תודה על ההנחיה, תודה על ההדרכה, תודה על הכוחות.
אני נזכרת בהם והם החשובים.

עוד דבר שהרבה שנים הייתי עושה, לקחתי תמונה של הילדים שלי
ושמתי אותה על השולחן, כל פעם שהתרגשתי בתחילת הדרך,
הייתי מסתכלת על התמונה, מתאפסת, שואבת כוחות ומדברת שוב.
את תראי שעם הזמן וככל שתרצי יותר זמן, את תראי שהפער בין האישי שלך, מי שאת באמת,
כמו שאת מדברת עם לקוחות שלך ביום יום, עם חברים ומי שאת על הבמה הולך ומצטמצם.
את תהיי את יותר ויותר בכל המקומות האלה, את לא תצטרכי להחזיק פסון או לעשות מי יודע מה,
פשוט תהיי את. כמו שיניב זייד אומר “להרצות זה פשוט לדבר עם הרבה אנשים בו זמנית”. 

הבת שלי הכינה לי אבקת פיות וכל פעם שאני מסתכלת עליה, אני נזכרת
לא לקחת את עצמי ברצינות ויללה, ליהנות, לשחק וליהנות מהרגע הזה.


זהו, זהו, זהו, אלו הדברים שיש בתיק המרצה שלי. מה יש בתיק המרצה שלך?
ספרי לי, תכתבי, תגידי מה הטיפים שלך, מה הטריקים שלך כדי לעשות הרצאה בלתי נשכחת.
אם אהבת את הסרטון הזה, כמובן שאת מוזמנת לעשות לייק, להירשם לערוץ, הרבה, הרבה
כאלה בדרך אלייך, תעשי חיים – יאללה ביי.

תעשי, חיים ?

שלך,

טל שפיר