איך להתמודד עם פחד מכישלון בעסקים?

מכירה את זה שלפני משהו חדש בעסק,

הפחד מכישלון בעסק מתחיל לנקר?

הנה רעיון קטן לשינוי בחשיבה

לגבי איך עוד אפשר להתמודד על זה.

בטוחה שאם תאמצי את זה,

תוכלי להתגבר על הפחד מכישלון בעסק וההתקדמות העסקית שלך תהיה מהירה הרבה יותר!

 

מעדיפה לקרוא על פני לצפות בסרטון?

את יכולה לקרוא את התמלול כאן :)

 

אני רוצה לספר לכן על משהו שחוויתי היום, ואולי עדיין חווה.

ואני בטוחה שאתן מכירות את זה אצלכן.

ואני בטוחה שזה יוכל אולי במשהו, בתרומתי הקטנה לעזור לכן אם גם אתן נתקלות בדבר הזה.

ואשמח אם תשתפו מה אתן עושות כשזה קורה לכן.

 

אז היום היתה לי תוכנית מאוד ברורה למה אני צריכה לעשות,

העבודה מהבית. הכל כתוב ומוכן.

כל מה שהיה צריך לעשות באותו הרגע היה לבצע. בתכל’ס לבצע.

 

והשעה עכשיו 12:30 והייתי בפייסבוק, ויצאתי מהפייסבוק, וחיפשתי כל מיני מיילים לא חשובים

ו-סמסים ודחיינות כזו שמאוד מאוד מאוד לא אופיינית לי ולא מתאימה לי.

ולקח לי רגע להבין, שוואלה… אני מפחדת!

 

מה שעמדתי לעשות עסק זה משהו חדש שלא עשיתי עד עכשיו.

ופתאום התחלתי לחשוב שזה לא מספיק טוב,

לא נותנת מספיק ערך

ולמה שישלמו לי?

והעדפתי לעשות כל דבר חוץ מהדבר הזה.

 

מכירות את זה? את הדחיינות העסקית הזו?

ואלה דברים שאני מלמדת אותם כבר עשר שנים

וחשבתי שאני קצת אחרי..

ופתאום זה קורה “מה? איך זה יכול להיות? מאיפה זה בא לי?!”.

 

ובאותו רגע נזכרתי בזיכרון שעלה לי כשהייתי ילדה וממש הפך לי את זה.

נזכרתי בסבתא שלי- שולמית ורלניסקי- ז”ל.

שהיו לה ארבעה תארים שניים הומניים “כי מתמטיקה זה קל”.

 

תמיד היא לקחה אותי להצגות. הלכנו ל”מלך מתיא הראשון” בבית לסין.

ואין אצל סבתא שלי פשוט ללכת להצגה…

את חייבת כל הזמן להסביר מה הופך הצגה להצגה טובה,

ומנתחים ומדברים וכל הזמן מפעילים את המח.

אי אפשר סתם ככה לקבל את זה כמו שזה..

וזה נתן לי המון דברים לחשיבה בהמשך.

 

והשתוללתי, הייתי חסרת סבלנות ורציתי שההצגה כבר תתחיל.

ילדה בת 6.

והיא לא כעסה עלי ו  ב

והיא לא אמרה לי שום דבר כז

רק לא אשכח לה את זה.

היא הסתכלה עלי ומרה לי:

“את יודעת, לפעמים דווקא הרגע הזה, לפני שהמסך עולה ולפני שיודעים מה הולך לקרות,

דווקא לפעמים זה החלק הכי מרגש והכי מיוחד. והוא לא פחות חשוב מההצגה עצמה ומהחוויה עצמה”.

ופתאום הבנתי על הפחד, שזה חלק מהעניין.

זה רגע לפני שהמסך עולה וזה

ואיזה כיף שיש בי משהו שרוצה לשמור עלי.

בטח גם לכן יש את זה, משהו שרוצה שתצליחו ותתפתחו משם.

והקול הזה תמיד יעלה וזה כיף שאנחנו חיות ומרגישות את כל טווח הרגשות.

 

וזה מה שאפשר לי באותו רגע לקבל את זה, לשחרר את זה ולהבין שהפחד הזה

תמיד יהיה שם. הוא לא הולך לשום מקום.

אבל!

מי שמחליט ומי שהבוס זה אנחנו.

אז אני הולכת עכשיו לעשות את מה שאני אמורה לעשות.

מקווה שגם אתן הולכות לעשות את המשימות שאתן צריכות לעשות.

ואם משהו נגע בכן, אני סקרנת לשמוע כאן בתגובות.

אז תעשו, חיים ותעשו עסק

יאללה בי.

שלכן

טל