איך להיות מאושרתמהו אחד מהדברים הכי מרכזיים בפסיכולוגיה החיובית שקובע האם נהיה מרוצים בחיינו?

 

מורה לאושר בת שש וחצי

זה כבר ידוע שילדים הם המורים הטובים ביותר בעולם, לא?

לא מזמן היינו כל המשפחה יחד בבית קפה. חגגנו סיום של חופשה ארוכה עם הילדים, רגע שהם נכנסו כולם למסגרות חדשות. בן זוגי ואני החלטנו לעשות להם הפתעה וביקשנו שעל הקינוח המלצרים יוסיפו זיקוקים. אחת מהילדים שלנו התלהבה כל כך, שברגע אחד של חוסר תשומת לב היא לקחה את הזיקוק בידה מהצד הלא נכון. כשנרגע קצת הבכי, היא אמרה : “אמא אני עצובה ושמחה שזה קרה לי. אני עצובה כי זה כואב ואני שמחה כי ככה למדתי”.

 

הכרת תודה

 

 

וואו. איזה שיעור מאלף זה היה וכמה זה לא קל לעשות את זה. בוודאי לא כשאתה בן שש. היכולת למצוא את החיובי או בכלל להיות מסוגלים לראות אותו בסיטואציות יום-יומיות, היא לא מובנת מאליה. על אחת כמה וכמה היא לא מובנת מאליה כשקשה, כואב ולא מצליחים.

זה אולי לא האוטומט שלנו, אבל היכולת להגיד תודה ולראות את החיובי היא  אחד הדברים המרכזיים שיקבעו את מידת הסיפוק שלנו מהחיים.

ואני בכוונה משתמשת במילה סיפוק ולא במילה אושר.

 

 הגדרת האושר המקובלת בפסיכולוגיה החיובית:

הנאה+ משמעות = אושר

באופן פרדוקסלי, אחת מהאמירות ההוריות הכי נפוצות, היא זו שדווקא גורמת לנו הכי הרבה תסכול וכאב.

איך זה?
הכרת תודה

 

כי כשההורים שלנו אמרו לנו שוב ושוב “העיקר שתהיה מאושר”, היו להן את הכוונות הטובות ביותר, אך למעשה, זו אמירה שגורמת נזק. תחשבו על זה רגע, כמה רגעים בחיים שלנו אפשר להגדיר כ”אושר”? לידה, חתונה, קבלה לעבודה שממש רצית? לא הרבה, נכון? כלומר, למעשה, באופן החשיבה הזה אנחנו מתוכנתים לראות רק פסגות ושיאים כהנאה ואושר.  בשעה שבחיים אנחנו רוב הזמן נמצאים בטיפוס לפסגה והשהייה בה היא קצרצרה.

ברגע ששום דבר לא יוכל להשתוות לשיאים האלה של אושר, זהו מרשם בטוח לחיים של תסכול, מיקוד בריק, באין ובחסר, או במילים אחרות- לחוסר אושר.

לעומת זאת, “סיפוק”, לפי וויקיפדיה, הוא רגש הגורם לאדם הרגשה חיובית ומאשרת לאחר ביצוע מעשה ומעודדו לחזור ולעשות זאת שוב.

מתאים יותר כברכה לחיים, לא?

לעשות תואר למשל, לא בהכרח יגרום לכם אושר, אבל הוא יוביל אתכם כמעט בוודאות לתחושת סיפוק.

כך למשל, זה לא תענוג גדול להישאר בבית ולכתוב עבודה לאוניברסיטה בזמן שכל החברים שלכם מקפצים להנאתם במסיבה. אבל בטווח הרחוק, התואר שתקבלו, יעניק לכם הרבה יותר סיפוק, תחושת מסוגלות והגשמה.

הרבה יותר מאשר אותה מסיבה רגעית שפספסתם היתה מעניקה לכם.
הכלי הראשון היישומי של ההסתכלות הזו הוא שכדאי תמיד לשאוף כמובן לאושר, אבל במקביל גם תמיד לעבוד על פרוייקט כלשהו שיביא לכם סיפוק בטווח הארוך. למשל: ספורט, לימודים, פיתוח עסקי, התנדבות, גידול ילדים, תחביב וכדומה.


פולני זה הכי, אחי- לא תמיד קל להיות מאושר יותר

אם נשים לרגע יד על הלב, אפשר להודות שהנטייה הטבעית שלנו בדרך כלל תהיה לחשוב באופן שלילי.

או יותר נכון, שלילי וגורף.

 

הכרת תודה

 

 

אם חברה מאחרת לנו וכבר רבע שעה שאנחנו מחכים לבד בבית הקפה זה כי היא תמיד עושה לנו דווקא. אם לקוח קבוע לא עונה להודעה ששלחנו, זה כי הוא מסנן אותנו ולא מעוניין לעבוד איתנו יותר. לעולם. אם הגננת של הילד אומרת שיש לו קושי בגזירה, אנחנו בטוחים שזהו, הלכה קריירת ההנדסה.

נו, הבנתם את הרעיון. אירוע נקודתי שיש לו הסבר הגיוני הופך להיות משהו שקורה “תמיד” ובהרגשה שלנו הוא תמיד יופנה נגדנו.  או במילים אחרות, אם לצטט את האימרה הידועה: “להיות פולניה זה לא עדה, זה מקצוע”.

 

למה לוקח זמן להתרגל לחשוב באופן חיובי?

על פניו, זה לא הגיוני שמיד נקפוץ למסקנות שליליות, נכון? הרי נסיון החיים מוכיח שיש איזון פחות או יתר בין השלילי לחיובי.

אלא שהמוח שלנו באופן טבעי נוטה לחפש מה לא בסדר, מה עלול להשתבש.

זה עניין הישרדותי שנשאר איתנו עוד מימי האדם הקדמון (או אברהם אבינו, תלוי כמובן באמונתכם).

אנחנו מתוכנתים לחפש את הבעייתי והמאיים כדי שנוכל לזהות סכנות במיידי ולהישאר בחיים. אם לא נבחין במה שעלול להשתבש, לא נוכל לשמור על עצמנו ועל צאצאינו בחיים.

אלא שאותו אלמנט שנועד להגן עלינו, הרבה פעמים מחבל באיכות החיים שלנו ושואב כל כך הרבה אנרגיות מיותרות. כלומר, רוב היום אנחנו מעסיקים את עצמנו בתסריטים שליליים שהם כלל לא מחוייבי המציאות.

כן, מסתבר שכולנו חיים בסרט..

לסרט הזה ישנה השפעה על הרגשתנו, על האינטראקציות עם הסביבה, על מערכות היחסים שלנו ועל ההישגים שלנו.

המטרה אם כך, צריכה להיות לשמר ולהיענות לאותו צורך הישרדותי, אבל לא לפגוע באיכות החיים שלנו בגלל חשיבה שלילית.

 

אמבטיה, פיפי, הכרת תודה ולישון….”

אז מסתבר שהעצות שסבתא נתנה לנו  “להסתכל על חצי הכוס המלאה” ו”עד החתונה זה יעבור” – כלומר לשמור על פרספקטיבה ופרופורציות-  והחוכמה שמאחוריהן, עובדות.

ולא סתם עובדות, אלא יש להן תוקף  מחקרי.

החוקרים אימונס (Emmons) ומק’קאלו ( McCulloug)  גילו זאת במחקר שערכו.

איך בודקים השפעה של מחשבה על הרגש אתם שואלים? או. הנבדקים המשיכו לחיות את חייהם כרגיל ומן הסתם התמודדו כמו כולנו עם אותן דאגות של משכנתא, בריאות, סטרס וכו’.

אבל, היה הבדל אחד קטן החוקרים ביקשו מהמשתתפים לכתוב בסוף כל יום, רגע לפני השינה, לפחות חמישה דברים שהם שמחים שהם מתקיימים בחיים שלהם ושהם מוקירים עבורם תודה.

כלומר, השיגרה נותרה אותה שיגרה, אבל הפעם כל אחד עצר לרגע לחשוב גם על הדברים החיוביים באותה שיגרת חייו.

הסתבר שהמשתתפים שהקפידו בכל יום לכתוב לפחות חמישה דברים שהם חשים אסירי תודה עבורם, נהנו מרמות גבוהות יותר של רווחה נפשית ואפילו ממדדים טובים יותר של בריאות גופנית.

כן כן, צורת החשיבה שלהם השפיעה על מצבם הגופני והנפשי.

הכרת תודה

לא תאמינו איזו השפעה תהיה להכרת תודה על החיים שלכם 

אז מה עושים? 

בעצם הכתיבה הזו של חמישה דברים שמוקירים עבורם תודה היא כלי של ממש, שמעלה את רמת החיים ושמחת החיים ואפשר ליישם אותו בקלות. ובחינם.

כל ערב לפני השינה, רגע לפני שמתמוטטים מעייפות לקראת עוד יום חדש של מרוץ,  כדאי לעצור לרגע ולערוך רשימה של הדברים הטובים שקרו לך היום.

אפשר להכין פנקס קטן ליד המיטה שיחכה לך רק לזה.

הרשימה ממש לא חייבת לכלול דברים גרנדיוזים כמו טיול לניו יורק או קידום בעבודה או זכיה בלוטו.

הרעיון הוא להסתכל על היומיומי, על המובן מאליו לכאורה שיש לנו נטיה לראות אותו כטריוויאלי ולראות את הטוב, היפה והחיובי שבו. הקפה היה טעים? שיר אהוב ברדיו? מצאת חניה בקלות במקום בלתי אפשרי? צחוק מרגש של ילד? כל אהוביך בריאים טפו טפו?

טוב, הבנת את הכיוון….רצוי לגוון ולהפתיע את עצמך בכל יום בדברים שונים ולא לחזור על עצמך שוב ושוב.

ולמיטיבי לכת, רצוי מאוד לנסות ולהגיע ליותר מ-5 פריטים. זה אפשרי.

מתערבים?

 

אובג’קשן!

כשאני מתחילה תהליך עם מתאמנת בעלת עסק חדשה זו כמעט תמיד תהיה נקודת ההתחלה שלנו.

בשלושת השבועות הראשונים של התהליך, הם יכתבו על הדברים הטובים בחייהם.

לעיתים עולה התנגדות בסגנון “אבל מה שיש לי אני יודע, הגעתי כי אני רוצה דברים אחרים, נוספים” כלומר, מן פחד כזה שאם אסתכל על מה שטוב בחיי זה לא יגרום לי להרגיש טוב יותר, אלא יוביל לתחושת תקיעות, לשמר את המצב הקיים.

אז התשובה היא גם וגם. כן, בוודאי שנרצה לשמר את הדברים החיוביים שקיימים ובאופן פרדוקסלי, עצם ההסתכלות על החיובי, היא שנותנת את הכח להתמודד עם השלילי ועם מה שהיית רוצה לשנות.

אז לא, זה לא תוקע, אלא מקדם. זה לא מחליש, אלא מחזק.

 

הכרת תודה

 

 

לפעמים גם יכולים לשאול, רגע, למה צריך לכתוב? לא מספיק שאגיד לעצמי, או אחשוב על זה וזהו?

אין ספק שלהקדיש זמן למחשבות חיוביות יש המון יתרונות.

אלא, זה לא מספיק מפני שיש משהו בעצם פעולת הכתיבה שמפעיל אחרת את המחשבה וההכרה ומשפיע עליה בצורה שונה ועמוקה יותר מאשר הרהור רגעי. יתר על כן, כך יש לכם תעוד לימים אפורים- הרשימות שלכם יהפכו למעין צידה לדרך שתחמם לכם את הלב בימים קשים יותר.

 

הכרת תודה למען הדורות הבאים 

אז כתיבת הרשימה הקצרה הזו יכולה לעשות לנו כל כך הרבה טוב, אבל היא יכולה להפוך לערך חינוכי של ממש בחיי ילדינו.

(בעיקר אם נמאס לך לשמוע “כיף” כששאלת את הגוזל איך היה היום בגן).

ואפשר להתחיל לעשות את זה עם הילדים שלנו, אפילו לפני שהם רוכשים את המיומנויות של הכתיבה והקריאה.

הכרת תודה

תרגול הכרת תודה עם ילדים 

בכל זמן קבוע שהמשפחה נמצאת בו ביחד, למשל בארוחת הערב המשותפת, כשלוקחים את הילד מהמסגרת, בשעת המקלחות, רגע לפני השינה וכו’.. כל אחד מבני המשפחה יספר משהו שלילי אחד שקרה לו במהלך היום ושני דברים חיוביים שקרו לו.

הכרת תודה

 

 

למה משהו רע?

משום שזה נותן מקום לעיבוד החוויות השליליות של הילד.
מדוע משהו טוב?

כי זה מלמד חשיבה חיובית ופותח צוהר לחוויות שקסמו לילד במהלך היום.
מדוע זה הסדר?

כי אנחנו רוצים להשאיר את הילד עם טעם טוב לאחר שהתמודדנו עם החוויה השלילית.
יתרונות נוספים וחשובים הם, שאם תזכרו בתחילת הפוסט, דיברנו על כך שבאופן טבעי נטה לראות כל התנהגות כ”אישית נגדנו”.

כאן הילדים לומדים בראש ובראשונה שהם אינם מרכז העולם, יש עוד אנשים סביבם שגם להם יש רגשות, מחשבות וחוויות חיים נפרדים משל עצמם. כלומר, לא הכל אישי.

לכן, אגב, הורים, כדאי לספר מדי פעם משהו שאינו קשור בילדים, או תלוי בדבר שהם עשו או לא עשו, כדי לשדר שאתם יישות נפרדת בפני עצמה ולא רק “אבא” או “אמא”, אבל גם כדי להפחית קצת את מידת האחריות שמוטלת לילדוד’ס על הכתפיים הקטנות בהשפעה שלהם על הטוב והרע בחיינו.

שנית, הילדים לומדים לשתף גם בחוויות שהן לא פשוטות עבורם וזו הזדמנות לנו כהורים לתמוך בהם בטוב וברע ולשמוע מה עובר עליהם.

תשמחו לשמוע אילו עצות טובות יתנו הקטנים זה לזה.

לבסוף, אנחנו מלמדים אותם גם להסתכל יותר על החיובי שבחייהם, גם מבחינת הכמות וגם עצם האימון לחפש ולמצוא את הטוב ב’עוד יום של חולין’.

כל אלה הן יכולות שיישארו איתם אחר כך לכל החיים.

 

טיפ למתקדמים בהכרת תודה עם ילדים

אצלנו בבית, שיתפנו גם את התינוקות בטקס הזה. כשחלק מהילדים שלי היו עוד תינוקות שעדיין לא מדברים (לפחות לא באופן כזה שיאפשר להם לבטא את הטוב והרע בחייהם). הילדים הבוגרים יותר היו מספרים על היום שעבר עליהם ואנחנו ההורים היינו מספרים על היום שלנו, אבל הקפדנו גם לספר לגדולים יותר לה לא רק את מה שעבר עלינו, אלא גם דיברנו בשם כל אחד מהצעירים (כולל חיקוי של הקול שלהם למרבה המבוכה) מהו הדבר הטוב והרע שקרה להם.

(אם מישהו היה רואה אותנו מהצד, המממ…..) אבל ההנאה מובטחת, אז שתפו גם את התינוקות בשיחה!

ואם אתם שואלים את עצמכם, מה כבר יכול להיות שלילי או חיובי ביום של תינוק?

אז למשל מונולוג קצר כמו זה יכול בהחלט לעשות את העבודה: “בכיתי הרבה זמן כי משהו הציק לי ולא יכולתי להגיד מה כדי שיעזרו לי וטעמתי היום אבוקדו בפעם הראשונה וזה היה מאוד טעים! וגיליתי שאני יכול להכניס את הבוהן שלי לפה וזה אחלה מוצץ)..

 

הכרת תודה- הוקוס פוקוס?

זה לא אומר (לצערי) שמעשיו תגיעו לאושר ותהיו מאושרים תמיד.

זה לא אומר שהצרות נעלמות, זה לא אומר שאין יותר קונפליקטים או קושי.

הכתיבה וההתמקדות בחיובי לא יעלימו את האתגרים שלנו. אבל, וזה אבל לא קטן, בצורת ההסתכלות הזו, הצרות שלנו לא מוחקות את הטוב שיש.

הקשיים שלנו לא מאפילים על האלמנטים החיוביים.

נוצרת חשיבה פרופורציונאלית ומאוזנת יותר שמתקדת בטוב, ומובילות לתחושה טובה.

אפשר להיות מאושרים יותר!

שלך,

טל שפיר

 

עצמאית, מוזמנת להצטרף  לקבוצת הפייסבוק שלי או לאימון וליווי עסקי אחת על אחת ותתחילי לעשות, חיים :)