אם את מעדיפה לקרוא במקום לצפות בסרטון, תמללתי אותו עבורך 🙂

נראה לי שאני אעשה את הסרטון הזה אחר כך, מה בוער?
מה בוער? דקה אחרי ה…

דחיינות עסקית, בואי נדבר על זה

בואי נגיד את האמת לגבי פרפקציוניזם שזה הרצון
להראות בפני אחרים או להרגיש בפני עצמך – מושלמת.
אין דבר כזה! אבל מה זה באמת פרפקציוניזם?
הרבה פעמים יש לו אחות תאומה והיא דחיינות.
דחיינות עסקית: ״אני אעשה את זה, ברור אבל מחרכך…
אחרי החגים, אחרי שאני אסיים את הקורס הזה,
כשהילדים יגדלו, שהבעל ישן לילה, כש… כש….
ודברים אף פעם לא קורים.

דחיינות זה לעשות עכשיו את מה שתתחרטי לגביו אחר כך.

האמת היא דחיינות זה לעשות עכשיו את מה שתתחרטי לגביו אחר כך.
פתאום את מוצאת את עצמך עושה דברים לא קשורים לחיים, לא קשורים לחיים.
כמו למשל לבדוק מהם פולי הקפה ומקורו, השפעתו וההיסטוריה שלו וכאלה.
במקום לעשות את מה שאת באמת אמורה לעשות. קרה לך פעם?
חיפשת פעם בגוגל דברים שאת ממש לא אמורה לעשות
כשאת צריכה לעבוד? אז בואי נדבר על זה רגע.

דחיינות זה דבר בסיסי, אנושי, אוניברסלי

דחיינות זה דבר בסיסי, אנושי, אוניברסלי, קיים בכל מקום.
אני אגלה לך משהו, הייתי בהלם, בהלם, כשראיתי שכמה מהמנטורים
הגדולים ביותר מודים שהם דחיינים, מודים.

מארי פורליו, באחד הסרטונים שלה, רואים אותה באמצע יום עבודה
אוכלת תפוצ’יפס, ביקר לי – אוכלת תפוצ’יפס ומסתכלת על איזו שטות בטלוויזיה.
באמצע יום עבודה, מארי פורליו. וגרנט קרדון מספר שהוא מטורף על איזה משחק מחשב –
וזה בנאדם שחיבר איזה שבעת אלפים ספרים ועושה סמינרים ושניהם משפיעים
על מיליוני אנשים ברחבי העולם ושניהם מודים בזה שהם דחיינים.
אז אין לנו מה להתבייש בטבענו האנושי. כן, גם אנחנו אוהבות לפעמים
להיות בדחיינות וכן גם אנחנו כנראה נתנהג בחיים שלנו בדחיינות.
מתישהו בחיים העסקים. 

מה העניין? כשזה פוגע בנו ומחבל בהצלחה שלנו.

מה העניין? העניין הוא כשזה פוגע בנו. העניין הוא כשזה מחבל בהצלחה שלנו.
העניין הוא שתמיד יעלה בנו קול כשאנחנו צריכות לעשות איזה משהו, לכתוב ספר,
או להוציא קורס או לצלם. מה שזה לא יהיה שיגיד -אההה, לא בא לי, לא בא לי.

תמיד זה יעלה, אף פעם זה לא הולך לשום מקום הקול הזה,
לא משנה כמה שנים תהיי חיה עסקית. לא משנה, זה לא הולך לשום מקום,
הקול הזה תמיד יהיה שם. העניין הוא שהרגשות האלה של פחד מדחייה או סתם
גחמות וחשקים ולא בא לי – לא יכולים לנהל לנו את העסק. הם לא יכולים להיות
מה שמוביל אותנו בעשיה העסקית שלנו ולכן יש כמה דברים שאנחנו יכולות לעשות
כדי להתמודד עם הדחיינות הזאת.

יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם הדחיינות

קודם כל, בראש ובראשונה להבין שאת סבבה, את סבבה.
את הגעת לכמה דברים מאוד יפים בחיים שלך גם עם הדחיינות נכון?
תודי. הרי בסופו של דבר את סבבה, את תעשי את מה שאת צריכה לעשות,
את כן תגיעי לדברים בחיים שלך. עובדה שהגעת עד עכשיו.

העניין הוא הזמן שזה לוקח, המחיר שזה לוקח ומה שרוחש מתחת לגחלים
וזה הפרפקציוניזם. זה המחיר הכבד. אז קודם כל תקבלי את עצמך כמו שאת,
קבלי את מה שאת, את מי שאת, תביני שזה דבר טבעי. אם הכי גדולים עושים את זה
אז על אחת כמה וכמה אנחנו. ולהבין שאת סבבה והגעת לתוצאות גם עם הדבר הזה.

הצבת המטרות, תכנון וראיה עסקית

הדבר השני שאת יכולה לעשות זה כשאת מתחילה לתכנן את הלו״ז שלך
ואת מתחילה לתכנן את הרבעון ואת החודש שלך ואת השבוע שלך ואפילו
את היום שלך, זה להבין שאנחנו כנראה שופטות מה זה אופטימיות של הזמן.
כאילו אנחנו בטוחות שכל דבר יקח לנו ״מה זה מתקתקת את זה, דקה, באה סוגרת,
זהו עוברת הלאה…״. לא, לא הולך לקרות. זה לא הולך לקרות, סביר להניח
שהדברים יקחו הרבה יותר זמן ממה שאנחנו מעריכות שהם יקחו.
כי אנחנו מחכות לתשובות בדברים אחרים, כי מרפי בא היום לעבודה,
כי מלא דברים קורים. כי סתם אנחנו באנרגיות נמוכות, כי מיליון ואחד
דברים קורים, כי יש בלת״מים. אז כשאת מתכננת, וזה מפתח מאוד, מאוד חשוב,
להיות ריאלית לגבי הזמן שלך. להיות ריאלית לגבי כמה זמן באמת לוקח לך
לעשות משימות. קחי את זה בחשבון, אל תתאכזבי, תרגישי כבר עם עצמך
״אהה, אני לא בסדר, אני לא טובה, אנל׳א הספקתי, לא עשיתי… ״
יכול להיות שאת כן הספקת, שבאמת מה שלקח לך, באמת ככה צריך לקחת
אבל פשוט כשתכננת, את לא הערכת נכון את הזמן, את חשבת שזה יקח
לך הרבה יותר מהר. אז זה מתחיל עוד בשלב הזה של הצבת המטרות,
של תכנון ביומן, של כל הראיה העסקית קדימה ולהבין כמה זמן דברים לוקחים.

מקסימום נתת למשימה מסוימת יותר מדי זמן, אז איזה מגניב,
אז יש לך יותר זמן לדברים אחרים. אבל זה עדיף מאשר עוגמת הנפש
שאז את מתחילה לספר לעצמך סיפור עסקי של: אני דחיינית
ואני לא מספיק טובה ודברים לוקחים לי לאט והכל משתבש לי
והכל לא טוב לי ואת כבר מבינה לאיזה תוצאות עסקיות הסיפור הזה
הולך להביא. אז למה לא מראש, לתת לעצמך ולפרגן לעצמך את הזמן הנכון
שדברים הולכים לקרות ולהגיד וואלה איזה מגניב, אני מציבה לעצמי מטרה,
זה לוקח לי בדיוק הזמן שחשבתי שזה יקח ואולי פעם הבאה
אני אאתגר את עצמי קצת, אני אגיד לעצמי אוקי, יאללה, בואי פה –
תורידי קצת יותר, את בטוח יכולה לעשות את זה ביותר זמן.

אבל להתחיל ממקום ריאלי ואמיתי ולא אופטימי מידי.
כמו שאמרנו קודם, אנחנו לא רוצות שהרגשות שלנו יחבלו בהצלחה שלנו,
בעשייה שלנו ובהתקדמות שלנו. מצד שני אנחנו כן מבינות שלדחות דברים
זה דבר שהוא טבעי, שזה הטבע האנושי משבעת אלפים סיבות
שאני לא אכנס אליהן כרגע, את יכולה לקרוא על זה מלא בבלוג שלי
וגם פה בערוץ דיברתי על זה

אז מה אנחנו כן הולכות לעשות?

אז מה אנחנו כן הולכות לעשות? יושבת? מוכנה? זה סטארטאפ.
דחיינות נשלטת. אה 🙂 מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מכניסות
לעצמנו זמן ביומן, לדחות דברים. מה את אוהבת? מה? כאילו קנדי קראש?

מה יש עכשיו? אין לי טלוויזיה אז אני לא יודעת, מה משחקי הכס?
חברים? שם באמת הפסקתי לראות טלוויזיה, כשהסדרה הזאת שודרה 🙂

מה? מה הדבר שאת אוהבת? את אוהבת סתם לבהות?
את אוהבת יוטיוב? מעולה, תכניסי את זה ליומן. שתרגישי שיש לך מספיק זמן
לעצמך, לדברים האלה, לסתם לבהות. אנחנו צריכות את זה, אנחנו צריכות את הזמן
הזה של רגע להתאפס ולנוח ושהמוח לא יחשוב על כלום ואולי זה מעיין אסקפיזם
כזה מהחיים שלנו וזה דבר שהוא טבעי ואנושי וסבבה לגמרי אבל,
שהוא לא יהרוס לך את העשייה העסקית שלך. ולכן, אנחנו נתחום אותו
ואנחנו נשים אותו ביומן ואנחנו נשלוט בו ולא הוא בנו. אז דחיינות נשלטת.
להכניס לעצמך ליומן, זמן שבו את עושה שטויות.

וזהו, ואז אנחנו פורקות את הדחף הזה ואז אנחנו יכולות להמשיך
הלאה בחיינו העסקים, איזה מגניב נכון :).

אז אם עדיין לא הכרנו, אהלן – שמי טל שפיר עושים, חיים 🙂
אני מלווה בעלות עסקים ומרצה ואת מוזמנת ממש להשאיר כאן בתגובות
מה הגילטי פלז׳ר שלך? במה את דוחה ומשתמשת בדחיינות שלך?
מה? קנדי קראש? פייסבוק? אני לא אגלה אם את לא תגלי :))

תעשי, חיים 🙂

שלך,

טל שפיר

נ.ב.
מזמינה אותך להירשם לערוץ היוטיוב שלי ואם אהבת את הסרטון,
מוזמנת לעשות לייק ולהגיב.